לרפא את האדם, לא את המחלה. האם הקורונה זה סוף העולם או התחלה חדשה לקראת עלות השחר -שרית יוכפז

לרפא את האדם, לא את המחלה

ראיינתי לכתבה  למגזין בריאות את:

מיכל שרגא, פסיכולוגית אינטגרטיבית, מטפלת רב תחומית. מנהלת מחלקה להחלמה אונקולוגית אינטגרטיבית, במרכז מדיקל קר.

מגיפת הקורונה מביאה עמה הזדמנות גדולה לשינוי 
בעיניי, היא מחזירה אותנו בהכרח לערכי כבוד לכדור הארץ, לאדמה. לזולת, ולערבות הדדית. כולנו באותה סירה.

המסר המרכזי, בבידוד, שנכפה עלינו, הוא: להחזיר אותנו חזרה הביתה. אל הכוח הפנימי שלנו. להכרת עצמנו, אל משפחתנו ואל אהובנו. אנשים צריכים לצאת מתחושה שהם נזקקים למנהיגים, לדמויות גורו, לדמויות שתנחנה לגאולה, כשבעצם הגאולה בידיים שלנו, של כולנו.

 דוגמא

יפית בת 55, תושבת תל אביב נאבקת בשנה האחרונה במחלת סרטן השד, ומצליחה להתגבר עליה. הסחררת העולמית סביב התפשטות נגיף הקורונה, תפסה אותה בטיימינג לא טוב, כשהיא בתוך תהליך החלמה והתחזקות, לאחר שסיימה את טיפולי ההקרנות, ונמצא שכבר אינה חולה .

כמוהה, חולים רבים, שחווים בתקופה הזו טלטלה אדירה, כמו שאר העולם. בימים אלו, כולנו בסירה אחת, בלי יוצא מן הכלל. ימים כאלו מובילים כל אחד ואחת לחזק את מה שכבר קיים אצלם. החרדתיים: נהיים יותר חרדתיים, החולים: נהיים יותר חולים, האופטימים: נעשים יותר אופטימיים, והפסימיים: יותר פסימיים.

כדי להתמודד עם משבר בסדר גודל עולמי, כפי שאנו מצויים בתוכו, צריך להבין למה הגיע המשבר, או המחלה?

לרוב, כשאנו חולים, אנחנו מתייחסים למחלה כאל מטרד. הפרעה בסדר היום. רובנו עושים הכל כדי למגר את המחלה, כמה שיותר מהר. מכיוון שמחלה טריוויאלית, כמו: שפעת, או נזלת, או כאב ראש, לא גורמת לנו באמת לעצור ולהתבונן, מתרגשת עלינו לעיתים מחלה קשה יותר.

כל מחלה קשה, כמו: סרטן, היא: wake up call , קריאת השכמה, סוג של שליח, המביא בשורה. והבשורה היא: צורך בריפוי שלנו, של האדם, ולא רק בריפוי המחלה, שהיא רק ביטוי לחסימה אצלנו.

אלא שבשביל מהפכה, עבור טרנספורמציה אצלנו, נדרש לעשות מעין shut down , או בעברית: סגר. הבעיה היא שעומדים לרשותנו מנגנוני הגנה פנימיים וחיצוניים רבים, הודפים את האחריות למחלה מעלינו החוצה וטילים אותה על גורמים חיצוניים. כך יוצא שבפועל רובנו לא לומדים את השיעור החשוב מכל: את החובה להבין, לשנות, ולהשתנות.

כשעוסקים בהחלמה אינטגרטיבית, מדברים על: לרפא את האדם, ולא לרפא רק את המחלה. הרפואה הקונבנציונלית, מתמקדת בריפוי המחלה, ומזניחה את האדם. אבל האתגר החשוב מכול והוא ידע שעובר מדור לדור וקיים למעשה מאז ומעולם קשור לשילוש הקדוש של גוף-נפש-ורוח. כאשר מנתקים את אחד מחלקי השילוש הזה, הריפוי הוא חלקי, ולא נוגע בשורש המחלה

עם הקורונה היום, העולם הוא שחולה. לא אדם אחד, אלא כלל האנושות.

לא ניתן לרפא את הנגיף רק ברמה הפיזית, כי אז נפספס את המטרה הגדולה. משום כך, בזמן שמתקשים למצוא חיסון לקורונה, עלינו לעצור, להתבונן ולהבין.

כל אחד ואחת מאיתנו, צריך להתחבר לעקרון הפשוט: שהחיים, אינם משהו אקראי.
לחיים יש משמעות. זהו בית ספר להתפתחות. בדיוק, כפי שכל מחלה, מובילה להתפתחות, או להתפוררות. כך גם עבור האנושות כולה, הגיע הרגע, שנתפתח, או נתפורר.

לקראת חג הגאולה אני מאחלת לכולנו, כדברי הנביא ישעיהו, בחזון אחרית הימים: "וכיתתו חרבותיהם לאיתים וחניתותיהם למזמרות. לא ישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה".