האם יש קשר בין השמנה לבחירת בני זוג בישראל? מחקר ישראלי חושף תוצאות
מרתקות
המחקר מצא כי נשים בעלות BMI (מדד מסת הגוף) גבוה ייאלצו
להתפשר על גברים נמוכים. ממצאי המחקר אף תומכים בהנחה כי גברים גבוהים מוצלחים
יותר, ומצליחים במשימותיהם הרומנטיות יותר מגברים נמוכים
האם יש קשר בין השמנה
ובחירת בני זוג? בשאלה זו דן מחקר חדש שהתקבל לאחרונה לפרסום בכתב העת Marriage and Family Review. המחקר,
שפורסם בשבוע שעבר (שני) תחת השם "Assortative Marriage for Height-BMI in an
Israeli Sample", בוצע על ידי סגן ראש החוג לכלכלה באקדמית גליל מערבי
ד"ר יובל ארבל, ד"ר חיים פיאלקוף מהמכון ללימודים עירוניים ואזוריים
באוניברסיטה העברית בירושלים, וד"ר עמיחי קרנר מהמחלקה לנדל"ן במכללה
האקדמית נתניה. החוקרים נעזרו בנוסף בד"ר מרים קרנר מהפקולטה לרפואה בטכניון
בניתוח התוצאות. מסקנות המחקרים התבססו על סקר רוחב
של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משנת 2016, שבוצע באמצעות ראיונות פנים אל פנים של בני הזוג.
המדגם הוא מדגם מזווג של 3,942 משתתפים (1,971 זוגות סטרייטים של גברים ונשים).
החוקרים ניסו לבדוק השערות
מחקר סטראוטיפיות בישראל ובעולם, לפיהן נשים סטרייטיות מעדיפות גברים גבוהים יותר
כשהן מאתרות בני זוג, גברים סטרייטים מעדיפים נשים רזות יותר בבואם להכיר בת זוג
למטרת חתונה, ונשים סטרייטיות מלאות צריכות "להתפשר" ולהתחתן עם
גברים נמוכים. מספר רב של מחקרים הראה, כי מצד אחד, גברים גבוהים נתפסים כיותר
"גבריים" ונהנים ממספר לא מבוטל של יתרונות במהלך חייהם, כולל סיכויי
זכייה טובים יותר במשרות פוליטיות, סיכויים טובים יותר להתעשר, ובין היתר גם סיכויים
טובים יותר למצוא בת זוג מתאימה ולהביא עמה לעולם ילדים. מהצד השני, נשים שמנות
מופלות לרעה בתעסוקה והכנסה, בחינוך וכמובן גם ביחסים רומנטיים.
לדוגמה, מחקר שבוצע לפני כחצי
שנה על ידי החוקרים קמפוס-וסקז וגונזלס, ומוזכר במאמר המדעי,
מצא כי נשים שמנות יותר במקסיקו צריכות לשלוח 37% יותר קורות חיים, כדי לקבל את
אותה כמות של פניות חזרה ממקומות עבודה בהשוואה לנשים עם משקל תקין. לגבי יחסים
רומנטיים, במחקר שלא
מוזכר במאמר, שנערך בשנת 2007 בקרב 238 סטודנטים בארה"ב, מצא כי מידת ההיענות
של גברים למודעת פנויים/ות הייתה גבוהה אם המציעה לא סבלה ממשקל עודף. במחקר אחר, שבוצע בשנת 2005 ואף
הוא לא מוזכר במאמר, נבדקו 554 סטודנטיות בארה"ב והתגלה דרכו שנשים שנמנעות מלצאת
ולבלות היו בעלות משקל גבוה יותר לעומת אלו שהרבו לצאת או שהיו עם בני זוג קבועים.
עוד מצאו אותם חוקרים כי הסיכוי הממוצע לאישה להיות בקשר זוגי הולם יורד ככל
שהמשקל עולה.
תופעת ההשמנה בעולם
המערבי היא גורם סיכון לשורה ארוכה של מחלות כרוניות, ביניהן יתר לחץ דם וסוכרת,
והיא מגבירה את סיכויי התמותה ופוגעת באיכות החיים. להערכת ארגון הבריאות העולמי, לפחות 2.8 מיליון אנשים מתים
מהשמנה כל שנה. לשם השוואה, מספר המתים ממגפת הקורונה (בתקופה של תשעה חודשים בקירוב
ממרץ עד נובמבר 2020) הוא כמעט 1.4 מיליון אנשים, ובשקלול שנתי מספר
המתים צפוי להגיע ליותר מ-1.8 מיליון אנשים (עדיין מספר מתים קטן יותר ממספר המתים
השנתי בעולם מתופעת ההשמנה).
כיצד מודדים השמנה? הקריטריון
המקובל למדידת השמנה מתבסס על מדד מסת הגוף (BMI), מדד
שפותח לראשונה על-ידי החוקר הבלגי אדולף קטלה במחצית הראשונה של המאה ה-19. הנוסחה
של המדד היא משקל בק"ג חלקי גובה בריבוע (
). לפי הגדרות ארגון הבריאות
העולמי, כאשר מדד ה-BMI גבוה מ-18 ונמוך מ-25 המשקל נחשב לתקין. כאשר המדד שווה או גבוה מ-25
אבל נמוך מ-30 הסיווג הוא "עודף משקל". כאשר המדד שווה ל 30 או גבוה מ
30 הסיווג הוא "השמנה". לפי הסטטיסטיקה של ארגון הבריאות העולמי, בשנת
2016 היו בעולם 1.9 מיליארד אנשים המסווגים כבעלי עודף משקל ו-650 מיליון אנשים
המסווגים כשמנים.
ממצאי המחקר מראים מתאם
שלילי בין ה-BMI של האישה לבין הגובה של בן זוגה. עלייה בשיעור של 10% ב-BMI של
האישה גורמת לירידה צפויה בגובה בן הזוג בשיעור של 0.315%. אישה בעלת BMI של 15
(מה שמוגדר תת-משקל או אנורקסיה) צפויה להתחתן עם גבר שגובהו 177.5 ס"מ.
לעומת זאת, אישה בעלת BMI של 45, שנמצאת בקטגוריית עודף משקל חריג, צפויה להתחתן עם גבר
שגובהו 171 ס"מ. תוצאות אלה נשמרות גם כאשר מוסיפים למודל משתני בקרה נוספים
דוגמת גיל בן הזוג, האם לזוג יש ילדים, בעלות על מכונית ודירה, ומגורים בדירה
צמודת קרקע. בנוסף, התברר כי אכן קיים מתאם חיובי בין ילד אחד לפחות, בעלות על
מכונית ומגורים בבתים צמודי קרקע לבין גובה הגבר.
"ממצאי
מחקר תומכים בהשערה לפיה נשים בעלות BMI גבוה יותר ייאלצו להתפשר על גברים נמוכים יותר. ממצאי המחקר אף תומכים בהשערה
שגברים גבוהים מוצלחים יותר ומצליחים במשימותיהם הרומנטיות יותר מגברים נמוכים. יש
לציין כי ממצאים אלו משמעותיים בעיקר כי כ-50% מכלל אוכלוסיית ישראל סובלת מעודף
משקל. כמסקנה למדיניות ציבורית – מצד אחד ראוי להסביר לציבור, כי כ-78%-80% מעודף
המשקל נובע מסיבות גנטיות, ולכן אנשים בעלי עודף משקל אינם בהכרח אשמים במצבם. מצד
שני, בגלל סיבות בריאותיות וגם חברתיות, רצוי להסביר לסובלים (ובעיקר לסובלות) מעודף
משקל, כי עדיין ניתן לשפר את המצב ולהשפיע על 20%-22% הנותרים, באמצעות אימוץ
הרגלי אכילה של מזון בריא ופעילות גופנית. אצל נשים, בנוסף למצב הבריאותי, גם
סיכויי מציאת עבודה ובן זוג ישתפרו", מסכמים החוקרים.
לקריאת המאמר: https://www.tandfonline.com/doi/full/10.1080/01494929.2020.1859039
ליצירת קשר עם החוקרים:
ד"ר יובל ארבל (Yuval Arbel): YuvalAr@wgalil.ac.il yuval.arbel@gmail.com; ד"ר חיים פיאלקוף (Chaim Fialkoff): cfialk@gmail.com; ד"ר עמיחי קרנר (Amichai Kerner): kerneram@netvision.net.il
דוברויות:
האוניברסיטה העברית - אלון סין משה, ראש תחום תקשורת מקומית:
050-8270321, pr@huji.ac.il, alonsm@savion.huji.ac.il ; האקדמית גליל מערבי - ראובן הכהן, דובר: 050-6513343; הטכניון
– דורון שחם, דוברת: DoronS@dp.technion.ac.il, 050-3109088.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה