מגזין הבריאות של שרית יוכפז: עצות לשורדים בלב ים האובדן | איילת בטיסט איך לשרוד התרסקות מטוס בלב ים, ומה אפשר ליישם כשחווים אובדן משמעותי. -שרית יוכפז

עצות לשורדים בלב ים האובדן | איילת בטיסט

איך לשרוד התרסקות מטוס בלב ים, ומה אפשר ליישם כשחווים אובדן משמעותי.

_איילת בטיסט, המייסדת של קהילת "רשימות הישרדות" שהקימה בעקבות מותו של אביה. המאמר מעניק כלים להתמודדות עם אובדן באשר הוא.

אימוני ההישרדות השתלמו בסוף

לאבא שלי, בנם של שורדים כמעט יחידים במשפחתם במלחה״ע השניה, היה חשוב לחנך את בתו האחת (אותי) להישרדות מגיל אפס. עבור אבא שלי ׳הישרדותיות׳ - היתה הרבה מעבר לכישורים ולידע בשטח. הישרדות בעבורו היתה צורת חשיבה: חיובית, אמיצה, מלאת תושיה וכושר המצאה. כשהוא נפטר ב-2018 אחרי מלחמת התשה ממושכת במחלת ניוון שרירים, מצאתי את עצמי במלחמת הישרדות פנימית משלי: הישרדות רגשית בלב-ים של כאב משתק. לבדי. מסע ההישרדות האישי, המפותל שלי, הוביל לכתיבה של מאות טקסטים, שהבשילו עם הזמן לפרוייקט הדיגיטלי: ״רשימות הישרדות״. הפרוייקט שמשתף מארג של תובנות ותיעוד של רגעים ורגשות מאפשר הסתכלות ״בלי פוטושופ״ על ההתמודדות עם אובדן, ומזמין את הקוראים לשתף טקסטים משלהם עם תובנות ומחשבות על הישרדות רגשית.

אובדן משמעותי מרגיש כמו התרסקות מטוס בלב-ים

דמיינו לרגע: המטוס הפרטי שלכם התרסק ואתם לבד בלב-ים. רגע אחד - הייתם שקועים במחשבות על העבר ועל מה שמצפה לכם כשתגיעו אל היעד, וברגע הבא - רעש ועשן והתרסקות. אתם מביטים מסביב ורואים רק שברים וחפצים צפים. מכל הכיוונים רואים רק מים. אתם הניצולים היחידים.

מה עושים עכשיו?

דימויים יכולים לעזור לנו לחשוב בדרכים חדשות על מצבים והתמודדויות שמביאים לפתחנו החיים.

רובנו אומנם לא נמצא את עצמנו מתמודדים עם התרסקות מטוס או עם מצבים מאתגרים כל-כך במובן הפיסי, אבל כולנו נפגוש במהלך חיינו במצבים שיגרמו לנו לחוש כטובעים בלב-ים.

אחת מההתמודדויות המכאיבות והמטלטלות ביותר שכולנו נפגוש, במוקדם או במאוחר, היא אובדן של קשר משמעותי בחיינו.

בין אם מקור האובדן הוא פרידה, גירושים, או חלילה, מוות של אדם קרוב, אובדן של קשר משמעותי בהחלט יכול להידמות להתרסקות בלב-ים; המציאות סביבנו משתנה בבת אחת ומכריחה אותנו לעצור את מה שעשינו לפני כן; אנחנו המומים ונרעשים, בודדים ומבולבלים, וכואבים באופנים המשפיעים על יכולת התפקוד שלנו. הדימוי הזה הוא לא דימוי נעים, כמובן. אבל, אפשר לשאוב מתוכו השראה כדי למיינדסט שיכול לעזור בהתמודדות הראשונית עם אובדן משמעותי.

אז איך לשרוד התרסקות בלב-ים?

1. להסיר משקולות מיותרות

המצב החדש דורש שינוי דרמטי בסדרי העדיפויות; מטרת העל החדשה היא הישרדות - פיסית או רגשית. כמו שבטביעה בים נרצה להתיר מעלינו ל דבר שיכביד על השחיה ולאפשר לו לצנוח אל קרקעית הים, כך בזמן של הישרדות רגשית מותר ומומלץ להסיר את כל מה שלוקח כוחות ואיננו הכרחי, ולשמור, במידת האפשר, רק את מה שנותן ומשמר את הכוחות - יהיו אלה עיסוקים, מסגרות או אנשים המספקים לנו תמיכה ותחושת משמעות.

2. לא להילחם בגלים

ממש כמו בים, גם בים האובדן והאבל יש גלים שהם מחוץ לשליטתנו: גלים של כאב וקהות רגשית.

אין לנו שליטה על הגלים; על התזמון, הגובה או המשך שלהם. נוכל לבחור רק, במידת-מה, איך להגיב אליהם. וזה חשוב: כי ממילא הכוחות מעטים; לא כדאי לבזבז אותם על התנגדות ונסיון לשלוט במה שמחוץ לשליטתנו. במקום זה: כשכואב - כואבים. כשהכאב חולף - נחים ומשתקמים. זה מה שבתפקידנו לעשות.

3. לחפש את קו החוף

אם אנחנו בלב ים - אנחנו רוצים להגיע לחוף מבטחים. מבחינה רגשית: אנחנו רוצים להתאושש, להתחזק, ולהחלים מהטלטלה ומשברון הלב. כלומר, מטרת העל שלנו (חוץ מלא לטבוע) היא לחפש רמזים לחוף ואז לשחות לעברו. בתוך חוויית אבל, לשחות לעבר החוף יהיה לעשות בעדינות ובחמלה עצמית צעדים קטנים, בריאים שתומכים בנו. מהו החוף? כל מה שתומך בנו, שמחזק, שמיטיב. יש הרגלים וכלי תמיכה שמוכחים באופן אובייקטיבי כמועילים, כמו שמירה על בריאות פיסית וקבלת טיפול פסיכולוגי, ויש גם צעדים שבאופן סובייקטיבי עשויים להיחוות כתומכים. כדאי להשתדל לאפשר לעצמנו כמה שיותר מהם.

4. לאותת לעזרה בכל דרך אפשרית.

אולי נוכל לשחות עד לחוף בכוחות עצמנו, אבל הימור טוב יותר יהיה להיאסף ע״י ספינה או מסוק. כל עזרה תועיל כרגע. גם דולפין. גם בפן הרגשי - חשוב שנאותת לסביבה הקרובה שאנחנו זקוקים לעזרה. חשוב לשתף - שאנחנו בתקופה של התמודדות, שאנחנו זקוקים ומבקשים יחס תומך וחומל, ולפעמים גם עזרה טכנית ממשית.

5. להתמקד בתנועות השחיה

ברגע שעשינו את כל מה שכדאי ומומלץ לעשות, ואנחנו שוחים בכיוון הכללי של החוף: כל שנותר הוא לתרגל מיינדפולנס רדיקאלי - ולחשוב רק על תנועת השחיה הבאה. לא כדאי לאמוד את המרחק לחוף או לספור כמה תנועות כבר עשינו. בפן הרגשי - כדאי להתמקד בכל יום - רק באותו היום. הימים יחלפו מעצמם. יום אחד נשים לב שכפות רגלינו חשות את החול, ונבין שהגענו לחוף, וגם שם - החוף הוא רק התחלה והזמנה - להתחיל שוב לצעוד.

איילת בטיסט

חוקרת שלומות-חברתית והתערבויות להפחתת בדידות, כותבת ומקימת הפרוייקט הדיגיטלי ״רשימות הישרדות״ - המשתף טקסטים על ההתמודדות עם אובדן ואבל וההישרדות הרגשית בתוכם.