המרכז הלאומי לחקר אוטיזם במרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה ואוניברסיטת בן-גוריון בנגב:
שני מחקרים חדשים מהמרכז הלאומי לחקר אוטיזם באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, פרי שיתוף פעולה של חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב וקלינאים מהמרכז הרפואי והאוניברסיטאי סורוקה, מצביעים על הצורך לשפר את תהליכי האבחון של ילדים עם אוטיזם ולבדוק את תהליכי ההשמה של ילדים עם אוטיזם במסגרות חינוך מתאימות. המחקרים פורסמו לאחרונה בכתב העתAutism Research .
במחקר הראשון, עקבו החוקרים אחר תהליך האבחון של ילדים בדרום, מהרגע בו עלה החשד לבעיה התפתחותית ע"י אחיות בתחנות טיפות החלב, דרך תהליכי ההפניה והאבחון ועד לקבלת האבחנה של אוטיזם על ידי רופא מומחה. החוקרים מצאו כי ברוב המקרים, הזמן להשלמת תהליך זה (מההפניה ועד קבלת האבחון) אורך למעלה משנה, וזמני אבחון ארוכים נצפו בעיקר אצל ילדים מהחברה הבדואית. כתוצאה מכך, כמחצית מהילדים מהחברה הבדואית עם חשד לאוטיזם, לא סיימו את תהליך האבחון במהלך השנתיים בהם התבצע המחקר. פערים אלה מסבירים באופן חלקי את השכיחות הנמוכה יחסית של אוטיזם בחברה הבדואית לעומת החברה היהודית בדרום ישראל.
ד"ר עידן מנשה, המנהל המדעי של המרכז הלאומי לחקר האוטיזם באוניברסיטת בן-גוריון בנגב: " אנו יודעים כי אבחון מוקדם של אוטיזם הינו קריטי להשגת תוצאות טיפול מיטביות. זמני האבחון הארוכים בילדים מהחברה הבדואית שנצפו במחקרנו, היו קשורים בעיקר לקשיים בתהליכי ההפניה וקביעת התורים לאבחון. לאור זאת, אנו ממליצים לבחון כיצד ניתן להתאים תהליכים אלו בצורה טובה יותר לצרכים הייחודיים של קבוצות אוכלוסייה שונות כגון אלו של החברה הבדואית בדרום, על מנת שיוכלו לקבל אבחון מתאים בזמן".
ד"ר גל מאירי, מנהל היחידה הפסיכיאטרית לגיל הרך בבית החולים סורוקה והמנהל הרפואי של המרכז הלאומי לחקר האוטיזם באוניברסיטת בן-גוריון בנגב: היוזמה והתהליך להפניית ילד עם חשד לאוטיזם לאבחון יכולה להתחיל מפנייה של ההורים עצמם, הפנייה מטיפת חלב של משרד הבריאות, ממערכות החינוך והרווחה. להערכתנו היבטים תרבותיים בחברה הבדואית, כולל חשש מסטיגמה וחוסר באנשי מקצוע במקצועות הבריאות בכל המערכות הנ"ל, גורם לקושי בהפניה לאבחון וגם בקושי בהשלמת תהליך האבחון ברגע שנתנה ההמלצה לכך.
במחקר השני בדקו החוקרים את תהליכי ההשמה של ילדים עם אוטיזם במסגרות חינוך בדרום הארץ. במחקר נמצא שכמעט ואין הבדל במאפיינים של ילדים שמגיעים למסגרות חינוך מיוחד, שם הם בקבוצות קטנות של עד 8 ילדים ומקבלים טיפול אינטנסיבי, לעומת ילדים המשולבים במסגרות החינוך הרגיל. מפתיע במיוחד היה הממצא שחומרת האוטיזם והיכולות הקוגניטיביות (מנת משכל) של הילדים במסגרות חינוך מיוחד וחינוך רגיל היו מאוד דומים, זאת על אף שבאופן עקרוני מסגרות החינוך המיוחד נועדו לילדים עם אוטיזם קשה יותר.
מדוע ההשמה אקראית, לכאורה? כיום נותנים להורים את האפשרות לבחור את ההשמה המתאימה לדעתם לילדיהם. ההורים ניזונים מהמלצות אנשי המקצוע וגם מהתייעצויות עם הורים אחרים במיוחד דרך הרשתות החברתיות. יש כיום חילוקי דעות לגבי היעילות של הטיפולים השונים וההשמות השונות, כאשר הדעה הרווחת היא שלשילוב בגן רגיל יש יתרון בהפחתת סטיגמה וגם בקידום הילדים, דרך חשיפה לילדים עם יכולות תקשורתיות וחברתיות תקינות, בעוד שהטיפול במסגרות החינוך המיוחד מקדם את הילדים דרך טיפול אינטנסיבי מאוד ורב מקצועי. במצב בו אין בסיס מחקרי להחלטות והדעות בין אנשי המקצוע חלוקות, ההורים מחליטים בעצמם על ההשמה לפי העדפתם האישית ויכולתם. חשוב לציין שהורים לילד שמשולב בגן רגיל יצטרכו להקדיש הרבה יותר מזמנם הפנוי לניהול טיפולים פרא-רפואיים ואף לשלם על חלקם באופן פרטי.
"המחקר שלנו מראה שכיום ילדים עם אוטיזם בגילאי שנה עד חמש נכנסים למסגרות חינוך מיוחדות ורגילות באופן כמעט אקראי מכיוון שלא ברור היכן הילדים יתקדמו יותר. הנושא הזה יוצר קשיים רבים להורים שלעיתים מתאמצים מאוד להשיג השמה מסוימת על אף העדר מידע על היעילות שלה", סיפר פרופ' אילן דינשטיין, ראש המרכז הלאומי לחקר האוטיזם באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ובפיו בשורה: "בעקבות הבנת המצב הנוכחי, כבר התחלנו מחקר המשך בו אנו עוקבים אחרי הילדים שנכנסו למסגרות החינוך השונות לאורך שנה ובודקים היכן הם משתפרים יותר. אנו מקווים שמחקר זה ישפוך אור על התאמת המסגרות השונות לילדים עם יכולות ספציפיות."
ד"ר גל מאירי: "כאשר הקמנו את המרכז הלאומי לחקר אוטיזם המשותף לסורוקה ואוניברסיטת בן גוריון, חרטנו על דגלנו שיתוף פעולה בין קלינאים ומדענים שישפר את ההבנה לגבי הסיבות לאוטיזם וינסה בעיקר לתרום ולהשפיע על האבחון ועל הטיפול בילדים אלו בדרום וברחבי הארץ. בפרויקטים ומחקרים קודמים הוכחנו שניתן לשפר איתור ואבחון של אוטיזם בחברה הבדואית דרך השקעת משאבים נכונה ומותאמת תרבותית. בזכות מאמץ זה, רוב הילדים היום בסורוקה מאובחנים לפני גיל 3 שנים ומטרת המחקר לנסות למצוא דרכים לאבחון אף מוקדם יותר. המחקרים האחרונים המובאים כאן מדגישים את חשיבות השקעת משאבים נוספים בדרום ובמיוחד בחברה הבדואית, כדי לשפר את האיתור ולקצר את הזמן מהאיתור הראשוני לאבחון. יש צורך דחוף בהכשרת אנשי מקצוע פרה-רפואיים ובמיוחד בתחום הקלינאות תקשורת וריפוי בעיסוק ופתיחת מגמות לימוד מותאמות תרבותית בנגב. בנוסף, חובתנו המוסרית כלפי הילדים והוריהם, לוודא שהטיפול וההשמה החינוכית שמומלצים לילדים, יהיו מבוססים על הוכחות מחקריות ברורות. אנו ממשיכים במחקרים נוספים ברוח זו בימים אלו".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה