הסוף לדליפות!
הידעתן? אחת מכל 10 נשים סובלת מדליפת שתן – ויש מה לעשות עם זה. לרגל שבוע המודעות הבינלאומי לדליפת שתן: הרצאה מקוונת חשובה, עם מיטב המומחים והבשורה שנכנסה לסל הבריאות.
ביום ראשון, ה-15 ביוני בשעה 20:00, יתקיים וובינר מיוחד לרגל שבוע המודעות לאי שליטה – שמצוין גם ברחבי אירופה. מטרת המפגש: לשבור את השתיקה סביב נושא בריאותי שנוגע למיליוני נשים (וגם גברים), ולהציג פתרונות רפואיים עדכניים – כולל טיפול חדשני וזעיר פולשני שכבר נכלל בסל הבריאות.
הוובינר (בחסות חברת מדטרוניק) בהנחיית יפית שובל, מייסדת עמותת "שלפוחית בריאה", יארח שניים מהמומחים המובילים בארץ:
ד"ר שחר אהרוני – מנהל היחידה לאורולוגיה תפקודית במרכז הרפואי רבין ויו"ר החוג לאורולוגיה תפקודית ושיחזורית באיגוד האורולוגי הישראלי, ו-ד"ר עדית דובי סובול – מומחית בכירורגיה אורולוגית, אורולוגית ילדים , אורולוגית בכירה . יו"ר החוג לאורולוגיה קהילתית בישראל.
מהי שלפוחית רגיזה, ולמה הגיע הזמן לדבר על זה
הסוגים השונים של דליפות – שלפוחית רגיזה, דליפה במאמץ ועוד
הנתונים: אחת מכל 10 נשים סובלת מהתופעה
גורמי סיכון: לידות, גנטיקה, עודף משקל, ניתוחים
דליפות שתן וגיל המעבר.
סקירה של הטיפולים השמרניים והכירורגיים הקיימים
והכי חשוב: הבשורה החדשה – טיפול מתקדם, וזעיר פולשני
כאמור, החידוש המרכזי שיוצג בוובינר הוא טכנולוגיית הנוירומודולציה הסקראלית של חברת מדטרוניק – קוצב שמעביר גירוי חשמלי לעצב הסקראלי ומשפר את תפקוד השלפוחית. מדובר בטיפול שכבר נכנס לסל הבריאות ומספק תקווה אמיתית לנשים שלא מצאו מענה בטיפולים השמרניים.
לדברי יפית שובל: "דליפת שתן היא לא גזירת גורל – וגם לא סיבה להסתגר בבית. הגיע הזמן שנדבר על זה בלי בושה, מתוך הבנה שיש פתרונות. המפגש הזה הוא הזדמנות להבין, לשאול – ואולי אפילו למצוא תקווה חדשה."
ההשתתפות פתוחה לציבור הרחב, בהרשמה פשוטה דרך קישור שיפורסם באתר http://IcIsrael.com ובדף הפייסבוק של העמותה למחלות ותסמונות של שלפוחית השתן https://www.facebook.com/share/1G7PHzAcmQ/
להרשמה לוובינר: https://webinarservices.biz/Bladder
הקדמה קלה- ד"ר שחר אהרוני
שתן הוא תוצר סינון חומרי פסולת המתרחש בכליות ונמשך לאורך כל שעות היממה. השתן זורם מהכליות דרך השופכנים ונאגר בכיס השתן. בעת הצורך, כיס השתן מתכווץ ושתן זורם החוצה מהגוף דרך השופכה.
לאורך רוב שעות היממה, כיס השתן אוגר שתן. על מנת לבצע את הפעולה הזו יש צורך בהרפיית השריר הנמצא בשלפוחית השתן תוך סגירת מנגנון הסוגרים בשופכה שימנע בריחת שתן לא רצונית. כאשר כיס השתן מגיע לנפח מסוים, והתאם לזמן ולמקום המוח יכול ליזום השתנה שתבוא לידי ביטוי בכיווץ שריר כיס השתן והרפיית מנגנון הסוגרים בשופכה שיאפשר זרימת שתן מהגוף החוצה.
השופכה באישה הינה צינור קצר יחסי (3.5-4 ס״מ) המורכב משריר, כלי דם ושכבת תאי ציפוי פנימיים. בזמן אגירת שתן השופכה סגורה, ובזמן מתן שתן השופכה נפתחת.
סוגי דליפות שתן
דליפת שתן (בריחת שתן ,איבוד שתן, אי נקיטת שתן) מוגדרת כיציאה של שתן בצורה לא נשלטת. היא לא מחייבת כמות שתן מסוימת וגם איבוד של טיפות בלבד אינו מצב תקין. דליפת שתן היא ביטוי לפגיעה ביכולת האגירה של כיס השתן.
ישנם מספר מצבים רפואיים שונים שיכלים לגרום להופעה של דליפת שתן:
דליפת שתן במאמץ - מדובר במצב בו הלחץ התוך בטני מתגבר על הלחץ אותו מערכת השליטה בשתן יודעת לספק. באופן קלאסי הוא בא לידי ביטוי כבריחת שתן בזמן שיעול, עיטוש, צחוק או פעילות גופנית. אבל לעיתים הוא יתבטא כבריחת שתן במעבר מישיבה לעמידה, בקיום יחסי מין, בהליכה מהירה ועוד. ההערכה היא שאחת מכל 10 נשים תסבול מדליפת שתן במאמץ לאורך החיים, החל מהעשור הרביעי לחיים, כאשר שכיחות הבעיה עולה עם הגיל.
דליפת שתן מדחיפות – מדובר בבעיה בשלפוחית השתן ולא במערכת הסוגרים שלו. לרוב דליפת השתן לא תגרם על ידי פעילות מקדימה אלא תתבטא כתחושה פתאומית של צורך עז לתת שתן ולעיתים אף בריחת שתן טרם האישה תספיק להגיע לשירותים
דליפת השתן משולבת – שילוב של בעיה בשלפוחית השתן וחולשה של מערכת הסוגרים.
בנוסף ישנם סוגים נוספים של דליפות שתן שאין זה המקום לפרטם.
האם דליפת שתן היא בעיה נשית בלבד?
תחושת דחיפות במתן שתן מתרחשת בשיעור דומה בקרב נשים וגברים, אך שיעור המקרים בהם מתלווה לתחושה זו דליפת שתן שכיחה יותר בקרב נשים.
בכל הנוגע לדליפת שתן במאמץ – מדובר בעיקר בבעיה נשית. שכיחות הופעתה בקרב גברים נמוכה ונלווית לרוב לניתוחי אגן בעקבות מחלה סרטנית (כריתת ערמונית רדיקלית, כריתת מעי גס/ רקטוםֿ), או בעקבות טראומה חיצונית לאגן.
מהם הגורמים לדליפת שתן במאמץ?
ישנם מספר גורמים אפשריים לדליפת שתן במאמץ:
גנטיקה – לגנטיקה השפעה נרחבת ומשולבת על מערכת השתן ורצפת האגן ולכן היא גורם הסיכון המשמעותי ביותר, כאשר נשים להן קרובת משפחה בדרגה ראשונה הסובלת מהבעיה, נמצאות בסיכון גדול יותר לסבול מדליפת שתן בעצמן )סיכון יחסי של פי 2-3).
לידות – עליה במספר הלידות מעלה את הסיכון לסבול מדליפת שתן במאמץ. גורם נוסף הוא משקל הילוד – לידה של תינוק במשקל העולה על 4 ק"ג מעלה את הסיכון לסבול מהבעיה בעתיד )סיכון יחסי של פי 2-3). גם לידות מכשירניות (בייחוד לידת מלקחיים) מעלות את הסיכון לדליפת שתן, כיוון שהן עלולות לגרום לפגיעה עצבית אגנית ו/או במערכת התמיכה לשופכה ברצפת האגן. לידות ממושכות, וכן לידות חטופות, עלולות גם הן להגדיל את הסיכון לסבול מדליפת שתן במאמץ.
משקל – השמנת יתר עלולה להגדיל את הסיכויים לסבול מהבעיה בעתיד ביחוד כאשר ה BMI עולה על 30.
ניתוחי אגן – ניתוחים או טראומה אחרת לאגן, עלולים להוביל לפגיעה במערכת השרירים והעצבים באזור האגן, שתוביל בתורה לדליפת שתן.
מחלות כרוניות של דרכי האויר – מחלות ריאה כדוגמת אסתמה ו- COPD, המתבטאות בשיעול כרוני, עלולות גם הן להגדיל את הסיכון לדליפת שתן במאמץ.
עצירות ממושכת – נשים הסובלות מעצירות כרונית מפעילות לעתים לחץ רב ומתמשך על אזור האגן, דבר שבתורו עלול להוביל לפגיעה במנגנוני השליטה בשתן.
ד"ר עדית דובי סובול מוסיפה על הקשר בין תסמיני מערכת שתן תחתונה וגיל המעבר:
מערכת השתן כוללת קולטנים רבים להורמונים בעיקר לאסטרוגן ולטסטוסטרון. גם שרירי ריצפת האגן מושפעים מרמות ההורמונים בגוף
עם הכניסה לגיל המעבר ירד ירידה חדה ברמות ההורמנוים ועיקר באסטרוגן מה שגורם לעליה בתסמינים של תכיפות דחיפות ובריחת שתן.
בריחת השתן השכיחה ביותר בגיל המעבר הינה בריחת שתן מעורבת כלומר בריחה במאמץ ובדחיפות. לא מעט נשים סובלות מבריחת שתן ביחסי מין אך הן לא משתפות את הרופאה.
על פי מחקר הSWAN , מחקר שעקב אחר אלפי נשים סביב גיל המעבר, בצורה מדוקדקת במשך מספר שנים , 46% בתחילת המחקר סבלו מבריחת שתן ברמה מסוימת. רובן לא פנו לעזרה.
15% בתחילת המחקר סבלו מבריחת שתן אותה הגדירו כחמורה. וכמחצית מהנשים דיווחו שבמהלך שנות המעקב הופיעה בריחת שתן.
מרבית הנשים יכלו לשייך את ההחמרה בדחיפות ובריחת שתן למועד הווסת האחרונה שלהן.
בנוסף בגיל המעבר יש גורמים רבים נוספים שמחמירים דחיפות ובריחת שתן : עליה בהיקף מותן, הפרעת שינה , דכאון וחרדה ועוד..
אין הוכחה שטיפול הורמונלי סיסטמי מסייע לבריחת שתן , אך טיפול הורמונלי נרתיקי יכול לשפר במידת מה את התסמינים.
תסמיני מערכת שתן תחתונה יכולים לגרום לפגיעה אנושה באיכות חיים לנשים שנכנסות לגיל המעבר שגם כך הוא שלב מאתגר בחיי האישה וחשוב לשתף את הרופא ולבקש טיפול.
המשך ד"ר שחר אהרוני
מהם התסמינים הנלווים לדליפת שתן במאמץ?
מעבר לבריחת השתן, לעתים דליפת שתן במאמץ תתבטא בתחושת דחיפות לתת שתן ולמתן שתן בתכיפות גבוהה לאורך היום.
כיצד מאבחנים דליפת שתן במאמץ?
הצעד הראשון באבחון הבעיה הוא פנייה לאורולוג תפקודי או אורו-גניקולוג. בפגישה, הרופא יישאל אותך על מצבך הרפואי, ההיסטוריה הרפואית האישית והמשפחתית שלך, האם קיימות מחלות רקע, ומהם ההרגלים שלך בשגרה. בנוסף, הוא יבקש ממך לתאר את התסמינים מהן את סובלת. לאחר מכן יבצע הרופא בדיקה גופנית לא פולשנית. במידת הצורך ייתכן שהרופא יפנה אותך לביצוע בדיקות נוספות כמו בדיקות דם, שתן והדמיה, על מנת לשלול בעיות רפואיות אחרות.
ייתכן שהרופא יציע לך לנהל יומן השתנה – בו תתעדי מדי יום את שעות ההשתנה, וכמויות השתן בכל פעם (באמצעות מדידה בכלי איסוף שתן).
יתכנו מצבים מסוימים אשר ידרשו בדיקות פולשניות כדוגמת ציסטוסקופיה או בדיקת אורודינמיקה.
כיצד מטפלים בדליפת שתן במאמץ?
השלב הראשון בטיפול בדליפת שתן במאמץ - שינוי באורח החיים
הפחתה בצריכת משקאות משתנים כמו קפה או משקאות ממותקים. הקניית הרגלי שתייה ״נכונים״ - צריכת נוזלים מאוזנת לאורך היום, הימנעות מצריכת כמויות גדולות של נוזלים בבת אחת.
איזון משקל עודף – תסייע בתורה להפחית את דליפת השתן.
הפסקת מעישון – עישון תורם לעלייה במשקל ולשיעול ולכן עלול להגביר את דליפת השתן.
איזון מחלות רקע כדוגמת סוכרת ומחלות ריאה המובילות לשיעול.
טיפול בעצירות – הפחתת הלחץ התוך בטני בזמן המאמץ בשירותים יסייע בשליטה על דליפת השתן.
השלב השני בטיפול - פיזיותרפיה של רצפת האגן
פיזיותרפיה של רצפת האגן תוכל לסייע בהקניית הרגלי השתנה נכונים, לצד לימוד תרגילים לחיזוק רצפת האגן, שיסייעו בהגברת תפקוד הסוגרים.
בנוסף, ישנם תכשירים שניתן להכניס לנרתיק, הפועלים ליצירת לחץ על השופכה ומונעים את דליפת השתן במאמץ.
השלב השלישי בטיפול - פעולה זעיר פולשנית
אם הפיזיותרפיה אינה יעילה מספיק, ייתכן שהרופא ימליץ לך על הזרקה של חומר שמשפר את יכולת האטימה, לתוך השופכה (Bulking agent – Bulkamid). מדובר בהליך זעיר פולשני שמבוצע באשפוז יום בטשטוש, כמעט ללא תופעות לוואי. עם זאת, חשוב להדגיש שאחוזי ההצלחה של ההליך אינם גבוהים, ועומדים על 50%.
השלב הרביעי בטיפול - הליך כירורגי
הניתוח הנפוץ ביותר לתיקון דליפת שתן נקרא מתלה אמצע שופכה או באנגלית Tension free Vaginal Tape (TVT). בניתוח זה משחזרים את התמיכה לשופכה באמצעות סרט סינתטי. לניתוח זה אחוזי הצלחה גבוהים של מעל 80% , ותוצאות הניתוח יכולות להישמר למשך שנים רבות.
מחקר שפורסם בשנת 2001 ועקב אחר ההשפעות ארוכות הטווח של ניתוחTVT בקרב מטופלות שסבלו מדליפת שתן ודחיפות במתן שתן, מצא כי לאחר 56 חודשים כ-84.7% מהמטופלים נרפאו לחלוטין מהבעיה, בבחינה סובייקטיבית ואובייקטיבית, ורק 4.7% מהניתוחים שבוצעו נכשלו.
חשוב להדגיש כי TVT הינו הליך רפואי בטוח, כפי שעולה ממחקר פרוספקטיבי שפורסם בשנת 1998 ועקב אחר מטופלים שעברו את הניתוח, במשך שנה לפחות.
TVT אינו מתאים לנשים שעברו ניתוחים קודמים בשופכה או לנשים שעברו טיפולי הקרנות לאגן. לנשים אלו מוצעים פתרונות רדיקלים יותר שלא כאן נפרטם.
מהם הגורמים לדליפת שתן מדחיפות?
כאשר נדבר על דליפת שתן מדחיפות באוכלוסייה הכללית, לרוב נדבר נתייחס לשלפוחית רגיזה. צריך לזכור שגם כאן יש אבחנה מבדלת ועוד תופעות שונות שיכולות להוביל לאותה תלונה.
שלפוחית רגיזה (Overactive Bladder – OAB) היא שילוב תלונות המאופיין בדחיפות במתן שתן, תכיפות, ולעיתים גם דליפת שתן עקב דחיפות – כאשר אין זיהום או סיבה נראית לעין אחרת. מדובר בבעיה שכיחה מאוד, במיוחד באוכלוסייה המבוגרת. מחקרים מראים ששכיחותה דומה בין גברים ונשים ונעה בין 13 ל 17% מכלל האוכלוסייה.
שלפוחית רגיזה נגרמת כתוצאה משילוב של גורמים פיזיולוגיים, נוירולוגיים והתנהגותיים.
גורמי הסיכון לשלפוחית רגיזה –
גיל – השכיחות עולה עם הגיל
מחלות נלוות: ביחוד תסמונת מטאבולית (סוכרת, השמנת יתר, יל״ד)
השמנה
עישון
הרגלי חיים (שתיה לא מותאמת, שתיית משקאות מגרי שלפוחית)
תרופות
כיצד מטפלים בשלפוחית רגיזה?
הטיפול בשלפוחית רגיזה (Overactive Bladder – OAB) נעשה בדרך כלל בשלבים, החל מהתערבויות פשוטות באורח החיים ועד טיפולים תרופתיים ופרוצדורות מתקדמות יותר במידת הצורך. המטרה היא להקל על הדחיפות, התכיפות, ולעיתים גם על בריחת שתן.
קיו טיפול ראשון – שינוי הרגלי חיים
הגבלת שתייה של משקאות שמגרים את השלפוחית – בעיקר קפאין, אלכוהול, משקאות מוגזים.
הפחתת צריכת נוזלים בלילה
שמירה על משקל גוף, איזון סכרת ואיזון ל״ד
הימנעות מעישון – גם בגלל שיעול כרוני וגם השפעה עצבית.
קיו טיפול שני – פזיותרפיה ואימון השלפוחית
אימון שלפוחית (Bladder training) – הארכת המרווחים בין ההשתנות בהדרגה.
פיזיותרפיה לרצפת האגן – במיוחד בנשים. תרגול קבוע (כמו תרגילי קגל) משפר שליטה בשרירי רצפת האגן.
קיו טיפול שלישי – טיפול תרופתי
שתי קבוצות טיפול עיקריות:
אנטיכולינרגיים (Toviaz, Vesicare, Spasmex): מורידים את פעילות היתר של השלפוחית ותורמים לשיפור יכולת האגירה.
אגוניסטים לקולטני β3 (Betmiga): משפרים את יכולת האגירה של השלפוחית על ידי הרפיה ישירה של השלפוחית ועיכוב יכולת ההתכווצות
שילוב בין שתי קבוצות – משפר אפקט.
קיו טיפול רביעי – טיפול מתקדם
הזרקת רעלן בוטוליניום (Botox) לכיס השתן
השתלת קוצב סקרלי (Sacral neuromodulation – SNM)
גירוי עצבי פריפרי (Peripheral tibial nerve stimulation – PTNS)
